ילדים וגירושין - דרכי התמודדות, תגובות, התנהגויות, הסתגלות



מאת עדה סוידובסקי, אשת חינוך בגישה ההומניסטי


אין ספק שאחד ההיבטים הקשים והמורכבים של הגירושין הינו ההתמודדות של בני הזוג המתגרשים עם ילדיהם.

עבור הילדים - המשפחה ובעיקר שני ההורים, מהווים את הבסיס לקיום ואת האחיזה בחיים עצמם. החיים של הילדים משתנים לאחר הגירושין: הילדות שונה, ההתבגרות שונה ותקופת הבגרות שונה.

ההתמודדות עם השלכות הגירושין, השפעתם על חיי היום-יום, על תפיסת העצמי של הילד, הביטחון בעצמי ובעולם - נמשכת למעשה כל החיים כאשר בכל שלב התפתחותי של הילד, הגירושין משפיעים בצורה מעט שונה, ייחודית לשלב.

לפניכם תיאור קצר של השלכות הגירושין על ילדים בשלבי הילדות השונים.


לידה עד גיל 18 חודש

תינוקות חווים ומרגישים את האווירה בבית כאשר קיים מתח בין ההורים, אבל הם לא מבינים את הסיבות למצב. הם יכולים להתנהג בחוסר שקט, בתלות מופרזת וברצון תמידי להיצמד להורים. כמו כן לעיתים ישנה רגרסיה בהתפתחות.

ההמלצה: להיצמד לשגרת היום של התינוק במיוחד בנושאים של מזון ושינה, לתת לו את מלוא תשומת הלב ולהשתדל לשמור על רגיעה בחברתו.


מגיל 18 חודשים עד גיל 3 שנים

פעוטות מאוד קשורים להורים ולכן כל הפרעה בחיי המשפחה תגרום לתחושות קשות ולהרגשה שהדברים בלתי מובנים ואולי אפילו מבלבלים. ילדים בגיל זה מרוכזים בעצמם ולכן במקרים רבים הם ירגישו שהם אשמים בגירושי ההורים. הם ירבו לבכות ולדרוש תשומת לב מרובה, כמו כן יש לצפות לרגרסיה בכל הנוגע למציצה ולשימוש בשירותים. הם יפחדו מאוד מהחושך וירגישו כי הם נעזבים. תיגרם גם הפרעה בהרגלי השינה שלהם.

ההמלצה: ליצור שגרת חיים פשוטה ומובנת ולבלות זמן איכות רב איתם. להרבות בשיחות ולהדגיש בפניהם שהם אינם אשמים בגירושים.


ילדים בני 3-6 שנים

ילדים בגיל זה עדיין לא מבינים את מושג הגירושין ובנוסף לרגשות חרדת הנטישה שיחושו, הם ינסו למנוע את הפירוד ואפילו יאמינו שבכוחם להשיב את ההורים למצב הקודם. גם הם מאמינים כי הגירושים הם באשמתם וייחסו אותם לכך שהם "אינם ילדים טובים". הם יכולים לחוש חרדה וחוסר בטחון לגבי העתיד, לחשוב מחשבות קשות ורעות ולסבול מסיוטי לילה.


ההמלצה: לנסות ולהקל עליהם, להסביר להם באופן פתוח וכן ולתאר בפניהם את החיים המשפחתיים אחרי הגירושים. אפשר לקרוא להם ספרים מתאימים לגילם בנושא. חשוב ביותר ליצור מצבים קבועים בהם הם יראו ויבלו עם שני ההורים.


ילדים בני 6-11 שנים

מדובר על ילדים בגיל בית הספר היסודי. בגיל זה ישנה אפשרות שהילדים יפחדו מנטישה של אחד ההורים או שניהם. לעיתים הם יאשימו הורה אחד בגירושים ויזדהו עם הורה אחד. הם מרגישים כעס ויתכן שיאשימו את ההורים באנוכיות וחוסר התחשבות. כעסם יכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות בלתי הולמות ובהתכנסות רגשית וחוסר תקשורת.


ההמלצה: להמשיך ולדאוג לשיגרת חיים, ככל האפשר. כמו כן לשוחח עם הילד ולעודד אתו להביע רגשותיו ומחשבותיו.


מתבגרים בני 13-18 שנים

בגיל זה גירושי ההורים עלולים לעורר דאגה לגבי מערכות היחסים שלהם בעתיד, זעמם עלול לקבל צורה של התמרמרות מוסרית. גם אם הם מכריזים שהם מתמודדים עם הגירושין החוויה עלולה להוביל לשיבושים בהתפתחות הרגשית, לדפוסי התנהגות בעייתיים המצביעים על קשיי הסתגלות, ואפילו לעבריינות.

בני נוער כידוע מעצם חיפוש זהות עצמאית עסוקים בבדיקת גבולות. בבית בו ההורים התגרשו, הגבולות לא תמיד ברורים, והמתבגר עלול לפרוק כל עול. משמע- להתחצף, להגיב בצורה תוקפנית, עלול להתחיל לעשן/ לשתות אלכוהול, לרדת בלימודים או לחלופין לוקח על עצמו את תפקיד המבוגר ומתבגר מוקדם מדי.

ההמלצה: לשמור על שיגרה וגבולות, להרבות בשיחות עם הילדים ולאפשר להם יותר בחירה וחופש במהלכי חייהם.


לסיכום

בכל הגילאים ננסה לשים לב להתנהגות ולתגובות הילדים, נרבה לשוחח איתם ולאפשר להם עיבוד המשבר ונשמור על מסגרת משפחתית חמה ומלאת חיים.


לקריאה נוספת לחצו כאן