ההורים שלי גרושים – ומה קורה לי? מה ששמעתי מפי בנים/בנות להורים גרושים – ד"ר ורדה גרין



"כן, הם מבוגרים, הם התגרשו אחרי 20-25 שנה, זו זכותם. ידעתי שנישואיהם אינם מושלמים, שיש להם הרבה קשיים. אבל אני לא בחרתי, אני זה שנפגעתי אז שלא יהפכו אותי לכדור פינג פונג...אני לא אעביר מסרים.."


לא משנה בן כמה אתה, הגירושין של הוריך, ובמיוחד אם הם היו קשים – השפיעו על חייך.

בכל גיל אתם פגועים וכועסים על גירושי הוריכם. אתם מרגישים שהם מוותרים על המשפחה, על המפגשים המשותפים, הטיולים, הארוחות, הקשר עם האחים, וגם שמחת החגים כבר לא קיימת, החגים הפכו למועקה: "עם מי אני אחגוג? על מי אני אוותר?"


בנוסף לכך, עולות מחשבות על מוסד הנישואין. האם הוא רלוונטי? האם זה נכון להתחתן? האם יש סיכוי לזוגיות מאושרת, טובה?


מחקרים מראים שלילדים להורים גרושים סיכוי גבוה יותר לנישואין כושלים ולגירושין. בנות נפגעות יותר מבנים מגירושי הוריהן (שמר-אלקיים, 2011) הן מרגישות שקשה להן יותר לנהל קשר זוגי ולשמור על הערך העצמי שלהן בקשר כזה. וגם, ילדי גרושים גילו מסוגלות נמוכה יותר מילדי נשואים, בתחום ההורות.

אז איך אפשר להתמודד עם המצב?

עם עצמי : בראש ובראשונה - להרשות לעצמכם לחוש את כל הרגשות הטבעיים של עצב, בלבול וכעס. מומלץ לחפש מטפל, יועץ או מאמן כדי להתמקד בריפוי עצמי, ואולי גם קבוצת תמיכה. כמו כן להימנע מקבלת החלטות בנוגע לנישואין באופן כללי. הטיפול יכול לסייע בביסוס אמון ויחסים טובים בזוגיות העתידית.

עם ההורים: להבין שייתכן שהפרידה הזו היא הדבר הטוב ביותר האפשרי עבור שניהם כי הם מחפשים דרך להיות מאושרים. חשוב לזכור כי לגירושין שלהם אין שום אשמה שלך, הילד, שלא גרם לכך ולא יכול היה למנוע זאת.

ובחיי היום יום : להיות בקשר עם שניהם אך לא לתקשר מסרים: "הוא אמר / היא אמרה." אם הורה אחד, או שניהם, יתחילו לדבר יותר מדי על האחר, נוצרת הרגשה של לחץ לבחור צד. להתמקד בקשר, בחיים שוטפים, ובכבוד לשניהם.